הכרעת דין בתיק גמ"ר 9573-01-12

הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ביחס לסעיפים 64 ו - 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961.

על פי עובדות כתב האישום, ב - 27.11.11, בשעה 08:30 או בסמוך, נהג הנאשם במשאית ברחוב כצנלסון בגבעתיים, ממערב למזרח, בדרכו למשטח פריקה, אשר נמצא בחניון בניין השקם ברחוב כצנלסון 156.

בהגיעו בסמוך לחניון הוא המתין ליציאת משאית אחרת מהחניון, ומיד לאחר מכן הוא נהג את המשאית למרכז הכביש במטרה להיכנס לחניון בנסיעה אחורנית.

באותה העת הלכה הולכת הרגל ג'ני זגיר, בת 47 (להלן: "המנוחה"), על המדרכה ברחוב כצנלסון ממערב למזרח.

בזמן שהמנוחה הגיעה לקטע המדרכה שנמצא למול הכניסה לחניון, נהג הנאשם את המשאית בנסיעה לאחור, בצורה רשלנית ובחוסר זהירות מירבי, מבלי שהביט כנדרש במראות המשאית ומבלי שנעזר במכוון, עלה על המדרכה בכניסה לחניון ופגע במנוחה עם החלק האחורי של המשאית.

בעקבות פגיעתה על ידי המשאית, הוטחה המנוחה ארצה ואל מתחת לגלגלי המשאית. הנאשם לא הבחין במנוחה, המשיך בנסיעתו אחורנית, ועלה על המנוחה עם גלגלי המשאית.

כתוצאה מנהיגתו הרשלנית לאחור, נגרמו למנוחה פציעות קשות ומתה נקבע בו במקום.

טיעוני הצדדים

לנאשם רשיון נהיגה משנת 1978. לחובתו 51 הרשעות קודמות.

מגליון הרשעותיו הקודמות ניתן לדעת כי הנאשם הורשע בעבירות בטיחותיות רבות, ביניהן נהיגה באור אדום, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בטלפון בנהיגה, והוא אף הורשע, בין השאר, בגרימת תאונת דרכים תוך סיכון עוברי דרך - בנהיגה אחורנית.

הנה כי כן, הוא היה אמור להיות מודע לסכנה הטמונה בנהיגה לאחור ללא מכוון.

התביעה בטיעוניה לעונש, הדגישה את המקום ודרך התרחשות התאונה. בנהיגה במשאית, ברחוב כצנלסון בגבעתיים, טבורה של עיר, עת המקום הומה בני אדם, בשעה 08:30 בבוקר, הנאשם עלה בנסיעה לאחור על המדרכה, מבלי להבחין כלל אם נמצאים הולכי רגל על המדרכה - מאחורי המשאית.

עוד הדגישה התביעה, כי המלצת קצינת המבחן, מתייחסת במהותה לנאשם ונסיבותיו האישיות, בשעה שזהו אינו השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט בבואו לשקול את מידת העונש, בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

בהתייחס לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בסעיף 40ב באשר למתחם הענישה בעבירות של גרם מוות ברשלנות, הפנתה התביעה, בין השאר, לעפ"ת (מרכז) 33840-02-12 חמאד נ' מדינת ישראל, מיום 10.7.12, שם אישר בית המשפט המחוזי מרכז את גזר הדין של של בית המשפט לתעבורה, במקרה של גרם מוות ברשלנות, וברשלנות בדרגה גבוהה ולאור טווח הענישה המקובל, כאשר רמת הרשלנות בנהיגה היתה בסף הגבוה, אשר על כן הוטלו 30 חודשי מאסר בפועל.

וכן לפס"ד עפ"ג (ב"ש) 6674/09 אבו עייאש נ' מדינת ישראל, מיום 24.3.10, אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק דין בו הוטלו על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, במקרה שם נהג הנאשם במשאית שלובה נגרר (סמי טריילר), מבלי לשמור מרחק מספיק מאוטובוס שנסע לפניו בדרך, הסיט את המשאית בחדות ימינה וכתוצאה מהסטיה פגע עם חזית המשאית בתחנת אוטובוס וכתוצאה מפגיעה זו, נהרג חייל שעמד בתחנת האוטובוס.

ב"כ הנאשם הדגיש את החרטה והצער בהם שרוי הנאשם בעקבות תאונת הדרכים ותוצאתה. הוא הפך לנכה בעקבות התאונה, הוא מיד לקח אחריות לתאונה והודה ברשלנותו, כדי שלא להוסיף צער נוסף למשפחת המנוחה. הוא מבין את חומרת המעשה ותוצאתו, ואין הוא מנסה להתחמק מעונש.

לא זאת אף זאת, לטעמו ככלל, הענישה לא צריכה לעסוק בנקמה. לפי דבריו, תיקון 113 לחוק העונשין מחייב את בית המשפט להכניס למסכת השיקולים בשעה שהוא גוזר את הדין, את נסיבותיו האישיות של הנאשם והוא מפנה לצד השיקומי שיש לתת עליו את הדעת, כפי שהדבר מצא את ביטויו בתסקירי המבחן, כאשר הנאשם לקח חלק בקבוצה טיפולית של אנשים שנפגעו בהיותם מעורבים בתאונות קטלניות.

כאמור, ההגנה מפנה לתסקיר קצין המבחן שהצביע על מצבו של הנאשם לעובדה שמטה לחמו נשבר, בהיותו נהג מקצועי, משכורתו עתה היא מחצית ממה שהשתכר טרם התאונה, הוא אב מסור לשלושת ילדיו, והוא סובל מפוסט טראומה.

באשר למתחם הענישה בעבירות של גרם מוות ברשלנות, הציגה ההגנה פסקי דין בהם הוטלו על הנאשמים תשעה חודשי מאסר בפועל.